מה שאמרה לי הגברת שו, מנהלת בית החולים הגדול והיפה בסינגפור KTPH, הכה אותי בתדהמה: בית החולים אינו מעסיק כלל עורכי דין או יועצים משפטיים.
עוד בעניין דומה
הדרך שלו לטפל בתלונות של מטופלים היא שונה. אחת לשבועיים (אם יש מקרים הדורשים זאת), מקיימים הנהלת בית החולים ואנשי המחלקה שעליה נסוב הדיון ישיבה עם המתלוננים - אלו שטוענים כי הטיפול בבית החולים הסב להם נזק. כלומר, ההנהלה משדרת הן לעובדים והן למטופלים כי השירות הרפואי שניתן למטופל, בטיחותו ואיכותו הם אלו שנמצאים בעדיפות עליונה.
אחת לשבועיים מקיימים הנהלת בית החולים ואנשי המחלקה שעליה נסוב הדיון ישיבה עם המתלוננים על נזק רפואי
לגישה זו יתרונות ברורים: אין צורך בדיונים משפטיים הגוזלים ממון וזמן, המטופל רואה במו עיניו כי מתייחסים לתלונתו בכבוד, והיא מטופלת בתוך זמן קצר על ידי הדרג המנהלי הבכיר.
לבית החולים הזה הוזמנתי לפני כחודשיים כדי להעביר סדנאות לצוות הבכיר על בטיחות רפואית ומניעת תקלות, וכדי להקים מערכת תצפיות פנימיות, שיגלו נקודות תורפה (כגון תקשורת לקויה בין הצוותים הרבים) בטרם תתרחש התקלה.
בחדר המיון השקט והעמוס יכולים הממתינים לראות על צגים גדולים כמה זמן עליהם להמתין לרופא ובנוסף, הם מקבלים הסבר לגבי האופי של המחלקה - בה הסדר אינו על פי תור אלא על פי דחיפות המקרה.
זהו בית חולים מיוחד במינו, שמערכת הבריאות בישראל בהחלט יכולה ללמוד ממנו. מעבר לנושא בטיחות הטיפול ואיכותו, בית החולים משדר יותר בריאות מאשר חולי, ושואף לקדם הן את בריאות מטופליו והן את בריאות עובדיו.
למשל, סביב בית החולים יש מסלול ריצה מסומן שלצדו מתקני כושר לשימוש המאושפזים, המבקרים והצוות. הפגישה הראשונה עם מנהלת בית החולים, למשל, היתה לאחר שסיימה את שתי ההקפות הראשונות של הבוקר. לאחר מכן, כדי להגיע למשרדה בקומה הרביעית, היא טיפסה במדרגות שסימון מיוחד מעיד כמה קלוריות הושלו תוך כדי הטיפוס עליהן.
בית חולים אינו רק מקום שבו מתקנים את מסתמי הלב... אלא מקום שמהווה חלק מקהילה וחייב לשמש דוגמה ומופת לציבור
אני, לעומתה, בחרתי להשתמש במעלית, ושמתי לב שלצדה תלויה תמונתו של מנהל מחלקת הלב שממליץ להשתמש במדרגות. לאחר מכן, כשעלינו אל גג בית החולים, נפעמתי למראה חלקת פרחי הנוי ועצי הפרי שצוות העובדים מגדל להנאתו.
יצקצקו המבקרים בלשונם ויטענו כי לשם כלל הפיתוחים הבריאותיים הללו נדרש תקציב רב, שאינו קיים בישראל. אך שילוט מתאים, מתקני כושר פשוטים ושתילת צמחים אינם דורשים תקציבי עתק או כוח אדם נוסף. הם דורשים חזון – להכיר בכך שבית החולים אינו רק מקום שבו מתקנים את מסתמי הלב ושולפים תוספתן מודלק, אלא מקום שמהווה חלק מקהילה וחייב לשמש דוגמה ומופת לציבור שאותו הוא משרת.
על כן, כדי לתרום לבריאות האוכלוסייה ולא רק לרפאה ממחלות, הוא חייב לקדם מסרי בריאות. חלון הראווה של בית החולים לא אמור להיות המנתח בעל ידי הזהב, ויוקרתו אינה אמורה להימדד במספר המחקרים שמפרסמים אנשי הצוות. אם בבריאות עסקינן, יוקרת בית החולים ואיכותו חייבות להימדד בעיקר על פי מדדי אוויר נקי, ניקיון השירותים, מתקנים נגישים לחיטוי, היגיינת ידיים ואף פעילות ספורטיבית ותזונה נכונה.
מבחינת תקציב, שילוט מתאים, מתקני כושר פשוטים ושתילת צמחים אינם דורשים תקציבי עתק או כוח אדם נוסף
בית חולים המתיר למשל מכירת סיגריות - ובשעריו נראים אנשי צוות בחלוקים לבנים ובמדי חדר ניתוח היוצאים לעשן בהפסקה; או בית חולים שמאפשר מכירת מזון מהיר בין כתליו או בקניון הסמוך, משדר מסר ברור ומוטעה לבאים בשעריו.
מרבית בתי החולים בארה"ב, למשל, אינם מתירים למסעדות מזון מהיר לפעול בתחומם ואוסרים למכור משקאות עתירי סוכר, ובמסעדות הקיימות התפריט מבוסס על מזון בריאות. בנוסף, בבתי חולים רבים הכיבוד בישיבות הצוות אינו מאפי בצק אלא ירקות ופירות והמשקאות הם ללא צבעי מאכל או תוספי סוכר.
מסרי בריאות אלו לא יוכלו להיטמע בציבור רק באמצעות שלטים המכריזים על "שנת הניקיון" או "שבוע רחיצת הידיים". הם צריכים להיטמע קודם כל בקרב הנהלת בית החולים והצוות הרפואי הבכיר - הדרג העליון שאמור לשמש דוגמה לציבור בהתנהלותו הבריאותית וליישם אותה הלכה למעשה בין כותלי בית החולים. כך, אפשר לקוות, יפחת גם הצורך בעורכי דין ויועצים משפטיים.
אינני יודע להגדיר את צורת השלטון בסינגפור. ההיכרות שלי היא עם מערכת חינוך בה מושקעים כספים רבים, אוניברסיטאות ברמה גבוהה, בתי חולים אוניברסיטאיים ובתי ספר לרפואה המעוררים קנאה עזה לרצינות הלימוד וההוראה. אמר לי פעם אחד משרי המדינה: לנו אין עבר, אנחנו מסתכלים רק לעתיד. והיה להם עבר רווי דמים וכובשים, אבל העתיד והחינוך והבריאות נמצאים כיום בעדיפות גבוהה ביותר, והם מוקפים אויבים, והם קטנים, ובכל זאת...
מבחר תמונות מהביקור: