ידוע, כי היחס בין משך השינה הבסיסי לבין סוכרת סוג 2 הוא בצורת עקומת U, עם זאת מספר מועט בלבד של מחקרים בדק את טיב הקשר הזה.
עוד בעניין דומה
מטרת החוקרים הייתה לבחון את השפעתם של שינויים ארוכי טווח במשך השינה ושינויים נלווים בדיאטה, בפעילות הגופנית ובמשקל - על התפתחות של סוכרת.
קבוצת הנבדקות כללה 59,031 נשים בגילאי 83-55 שנכללו במחקר בריאות האחיות (Nurses' Health Study), ושהיו ללא סוכרת בשנת 2000. השינויים במשך השינה חושבו על פי ההבדל בין משך השינה ל-24 שעות שדווח על ידי המשתתפות בשנת 1986 ובשנת 2000. דיאטה, פעילות גופנית, ומשתנים אחרים עודכנו כל שנתיים עד 4 שנים. סוכרת שדווחה באופן עצמי, אוששה על ידי שאלונים מתוקפים. מודלים של רגרסיית קוקס (cox) תוקננו למשך השינה בשנת 1986 וגורמי הסיכון לסוכרת בשנת 1986, כולל אינדקס מסת גוף (BMI), ובאופן דומה למשתנים אחרים (covariates) משנת 1986 ועד שנת 2000.
עד שנת 2012, איתרו החוקרים 3,513 מקרי סוכרת. בהשוואה לנבדקות בהן לא היה שינוי בזמן השינה, קיצור במשך השינה היה קשור בשינויים באיכות הדיאטה ובפעילות הגופנית, בעוד הגדלה של משך השינה הייתה קשורה בעלייה במשקל. לאחר תקנון למשתנים משנת 1986, יחס הסיכונים (רווח סמך 95%) להתפתחות סוכרת בירידה של יותר משעתיים במשך השינה ליום, ירידה של בין שעתיים ל-0 שעות, עליה מ-0 שעות ועד שעתיים, או עלייה של יותר משעתיים ליום במשך השינה (בהשוואה לנבדקות בהן לא היה שינוי בזמן השינה) היה 1.09 (1.29-0.93), 1.10 (1.12-1.001), 1.09 (1.18-1.00) ו-1.30 (1.46-1.14), בהתאמה.
תקנון נוסף לדיאטה ופעילות גופנית לא שינה את התוצאות במידה ניכרת. עלייה במשך הזמן של יותר משעתיים ליום נותרה קשורה לסוכרת (יחס סיכונים 1.15, רווח סמך 95%: 1.30-1.01) לאחר תקנון לשינויים במשתנים האחרים שנבדקו, כולל אינדקס מסת גוף.
החוקרים מסכמים, כי עלייה במשך השינה בנשים בגיל העמידה ובנשים מבוגרות יותר היה קשור באופן מובהק אך צנוע בסיכון להתפתחות סוכרת, ומוסיפים כי שינוי בדיאטה בפעילות הגופנית ובאינדקס מסת הגוף לא הסבירו את הקשר שנצפה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
