מחקר: שיעור התמותה ממחלות לב באזורים שהחלו לקבל מים מותפלים עלה

באזורי הארץ שהחלו בשנים האחרונות לקבל את מי השתייה שלהם מחמישה מתקנים להתפלת מי ים, שיעור התמותה ממחלות לב הפך לגבוה מהממוצע בהשוואה לשאר חלקי הארץ, בניגוד למצב לפני הזרמת המים המותפלים לשתייה. כך מצא מחקר שנעשה בבית החולים "שיבא" ובאוניברסיטת בר אילן, ושיוצג בשבוע הבא בכנס לנושאי סביבה שייערך בתל-אביב. דיווח על המחקר הופיע אתמול (יום ג') בחדשות ערוץ 2.

לדברי החוקרים, הסיבה לעלייה בשיעור התמותה ממחלות לב הוא שבמים המותפלים אין מגנזיום. מפעלי ההתפלה מספקים כיום בישראל יותר מ-600 מיליון מטר-מעוקב מים בשנה ו-75% מהמים המסופקים לבתים מקורם במתקני ההתפלה.

פרופ' יונה אמיתי: "בשנים האחרונות, עם תחילת השימוש הנרחב במים המותפלים, נראית תמותה מוגברת באותם בתי חולים שנמצאים באזורים אליהם מסופקים מים מהסוג הזה"

בדיווח של הכתב חיים ריבלין נמסר, כי המחקר בדק 4,600 חולי לב שאושפזו בבתי חולים באזורי הארץ השונים. נעשתה השוואה בין אלו הנמצאים באזורים בהם מסופקים מים מותפלים לבין אלו שהמים המגיעים אליהם הם ממקורות טבעיים.

פרופ’ יונה אמיתי, מומחה לבריאות הציבור מאוניברסיטת בר-אילן, שכיהן בעבר כבכיר במשרד הבריאות והיה שותף למחקר, אמר בדיווח כי "מהמחקר עולה שבשנים הראשונות שלפני עידן ההתפלה לא היה הבדל בתמותה בין בתי החולים שמצויים באזורים בהם מסופקים המים ממתקני התפלה, לעומת האזורים האחרים, שבהם המים הם ממקורות טבעיים ואינם מותפלים. אלא שבשנים האחרונות, עם תחילת השימוש הנרחב במים המותפלים, נראית תמותה מוגברת באותם בתי חולים שנמצאים באזורים אליהם מסופקים מים מהסוג הזה".

לדבקרי החוקרים, האשם הוא בהיעדר מגנזיום, מינרל החיוני לבריאות, שבתהליך ההתפלה מסולק מהמים. "ב-2013", מסר עוד פרופ’ אמיתי, "נבדקו ריכוזי המגנזיום בדם ב-211 חולים בשני האזורים (ליד מתקן התפלה ובאזור שאין בו מתקן כזה). ניתן להיווכח כי ריכוז המגנזיום בדם נמוך יותר באזורים המותפלים".

בכתבה נמסר, כי הקשר שנמצא בין ריכוז נמוך של מגנזיום במים ובדם של החולים והשינוי בתמותה מתאימים להנחת העבודה, שצריכה נמוכה של מגנזיום עלולה לגרום לתמותה גבוהה ממחלות לב.

לפני שש שנים התריע משרד הבריאות מסכנת תמותה עודפת כתוצאה מהתפלת מי ים. ההערכה היתה כי התפלה של 250 מיליון מ"ק מים בשנה, תביא למותם של 250 איש. כיום מתפילים בישראל 650 מיליון מ"ק ושיעורי התמותה הוכפלו.

בנייר עמדה שהוכן במשרד הבריאות נכתב עוד ב-2010, כי אין להמתין עם הוספת המגנזיום למים המותפלים. אמנם אין כיום בעולם תקן מחייב לערכי מינימום של מגנזיום אבל יש צורך בהוספת מגנזיום למים, נכתב. משרד האוצר ורשות המים התנגדו לכך בעיקר בשל עלויות כספיות גבוהות, כך דווח, מה שמנע את התהליך. עמותת "אדם טבע ודין" תובעת למהול מים מותפלים במים טבעיים למען בריאות הציבור ולוודא שאף ישוב בארץ לא יקבל רק מים מותפלים חסרי מגנזיום.

עם הצגת המחקר בשבוע הבא מקווים החוקרים שההמלצה להוספת מגנזיום למי השתייה תבוצע "ולו רק כדי להציל חיי אדם".

רשות המים מסרה בתגובה: "עלות הוספת המגנזיום למי השתייה מוערכת ב-350-300 מיליון שקל מדי שנה. למעלה מ-99% מהמים המותפלים כלל אינם מגיעים לשתייה אלא משמשים להשקיה, כיבוס, מקלחת והדחת אסלות. עד היום טרם הוצגה עבודת מחקר המוכיחה את התועלות בהוספת המגנזיום דווקא למים, ולא למצרכים אחרים (כגון קמח) או בחלוקה ישירה לתושבים, ככמוסות. לצורך בדיקת הנושא נעשית עבודת מטה ממשלתית שתבחן את התועלות והחסרונות שבהוספת מגנזיום למים. בשבוע הבא ייסגר מכרז לבחירת חברת ייעוץ שתחקור את הנושא".

עוד נמסר בתגובת רשות המים כפי שהובאה בדיווח בערוץ 2 : "עצם ההחלטה אם להוסיף תוסף או תרופה למים או לכל מוצר אחר היא בגדר כפייה הפוגעת באוטונומיה של הפרט בבואו להחליט אם לצרוך תרופה במי השתייה שלו. לפיכך, ראוי שההחלטה תתקבל רק לאחר מיצוי בחינת הנושא. לעת עתה רשות המים איננה מסכימה עם העמדה הקוראת להביא לצריכת מגנזיום לתושבי המדינה דווקא דרך מי השתייה. אם יוחלט על הוספת מגנזיום למים, תדרוש הרשות שהמהלך ימומן מתקציב המדינה כמו כל תרופה אחרת בסל התרופות ולא מתעריף המים שאותו משלם הצרכן בעבור עלות הפקת המים והולכתם".

תגובת משרד האוצר: "ועדה בין משרדית בוחנת את סוגיית הוספת המגנזיום למים. בתום הבדיקה יוחלט האם הוספת המגנזיום למים היא הדרך הנכונה והיעילה לספק את המינרל החיוני הזה לציבור".

משרד הבריאות הגיב: "המחקר לא הוצג למשרד. כאשר יוצג נוכל לחוות דעתנו".