דעות

המשחק הכפול של משרד הבריאות בנוגע למשמרות הרופאים

טיעון משרד הבריאות הדורש ממנהלי מחלקות ויחידות שלא לצאת לקליניקה הפרטית מתוך חשש לחיי החולים למחרת, מחייב את אותו משרד לחשוש לחיי החולים המופקדים גם בידי המתמחים הצעירים ולקצר את התורנויות

המתמחים יצאו למאבק לגיטימי לקיצור שעות התורנות מ-26 שעות ל-12-14 שעות. הם לא יצאו למאבק על העלאת שכר; הם לא יצאו למאבק על קיצור שבוע העבודה; הם גם לא יצאו למאבק על קבלת מזון מתאים בעת התורנות הארוכה.

מדובר במעשה אנושי בלבד: לא אנושי ולא מוסרי להמשיך ולהעסיק רופאים מתמחים בתורנויות כה ארוכות, שעלולות לגרום לעייפות ניכרת תוך ירידה בכושר החשיבה, שיקול הדעת ונטילת סיכון לטיפול נחות יותר לחולה ואף פוטנציאל לטעויות ולמוות.

לא לחינם כל המחקרים בעולם המערבי מצביעים על עלייה בתמותה בקרב חולים המגיעים לאשפוז בבתי חולים בסופי שבוע ובלילות, כאשר אז המתמחים נמצאים בשיא העייפות.

"גם אני מאותו דור של מומחים שעשינו התמחות של מעל ל-36 שעות. אבל הזמנים השתנו. טיב החולים השתנה. המחלקות גדלו ומורכבות החולים עלתה"

לא מובן מדוע משרד הבריאות, שאמור היה להגן על המתמחים, מתעקש לא לסייע למתמחים. משרד הבריאות שהוא חלק מהמערכת הציבורית, אותה מערכת שחוקקה חוקים המגבילים את שעות העבודה של טייסים, נהגי רכב כבד, נהגי קטרים, חוקים למנוחת חיילים וכוחות ההצלה. דווקא מערכת זו לא מסוגלת היום לצאת בגלוי ולהגביל את שעות העבודה של הרופאים המתמחים. היכן הסתדרות העובדים?? מדוע היא מחרישה? הרי מדובר בהעסקה של עובדים במדינה בתנאי עבדות.

היכן הדרישה הבסיסית שחורתת על דגלה הסתדרות העובדים שעובד לא יעבוד מעבר ל-8 שעות (עם מנוחה)? במשרד הבריאות טוענים שהמתמחים יכולים אף יכולים. בקרב הרופאים הבכירים היו שטענו שגם הם עשו תורנויות אף ארוכות יותר ו"שום דבר לא קרה".

אז נכון, גם אני מאותו דור של מומחים שעשינו התמחות של מעל ל-36 שעות. אבל הזמנים השתנו. טיב החולים השתנה. המחלקות גדלו ומורכבות החולים עלתה, כאשר תקני כח האדם נשארו משנות ה-70 של המאה הקודמת ולא עלו בהרבה.

בשביתת הרופאים האחרונה ב-2011 הובטחו 1,000 תקני רופאים, מתוכם 500 תקני מתמחים. וכמה מתוך תקני המתמחים קיבלו? הסוד התגלה לאחרונה מפי מ"מ מנכ"ל משרד הבריאות, שמסר בוועדת הכנסת שכונסה באופן בהול לדון במצוקת המתמחים: רק 91 תקנים אוישו. מדובר בחידלון מערכתי קשה ואי כיבוד הסכם קיבוצי עם הרופאים שיש לו משמעות קשה בחוק.

"מדוע מה שנכתב על המומחים הבכירים אינו נכון למתמחים? על כך חייב משרד הבריאות הסבר משכנע"

גם התנערות המדינה מתורנויות ארוכות אלה של המתמחים בטענה שזה "אינו מזיק" קיבל השבוע תפנית חדשה. לפתע למדנו מהצעת חוק ההסדרים החדשה של שנת 2017-2018, שמשרד הבריאות מבקש למנוע מהרופאים הבכירים, מנהלי יחידות ומחלקות, לצאת לקליניקה פרטית משום שיציאתם למספר שעות, משעות הצהריים ועד חצות, עלולה לגרום לכך שיהיו עייפים ולפגוע בטיפול בחולים למחרת היום.

זאת, בהסתמך על דו"חות של מבקר המדינה בשנים 2008 ו-2011. וכפי שמצטט המשרד: "העומס הרב המוטל על הרופאים, שנוסף על עבודתם בבתי החולים, עוסקים גם בעבודה פרטית או בפרקטיקה פרטית במקומות אחרים, עלולה לפגוע בתפקודם ולגרום להם לטעות באבחון מחלות או במתן טיפול תרופתי ולסכן את בריאות מטופליהם".

יצא המרצע מהשק. אם כך, הרי המתמחים שנמצאים בתורנות 26 שעות ויותר, מסכנים יותר את החולים. אז מדוע מה שנכתב על המומחים הבכירים אינו נכון למתמחים? על כך חייב משרד הבריאות הסבר משכנע.

טיעון כזה של משרד הבריאות הדורש ממנהלי מחלקות ויחידות שלא לצאת לקליניקה הפרטית מתוך חשש לחיי החולים למחרת היום מחייב את אותו משרד לחשוש לחיי החולים המופקדים גם בידי המתמחים הצעירים, ששיקול הדעת שלהם פגיע יותר לאור תורנות ארוכה יותר ועם חסך שינה מוחלט.

על מבקר המדינה לתת דעתו לאלתר בסוגיה זו ועל בית המשפט הגבוה לצדק לשבת על המדוכה ולהורות למשרד הבריאות להפחית את שעות התורנות של המתמחים למען מערכת רפואית ציבורית טובה, יעילה ובטוחה יותר.

נושאים קשורים:  דעות,  תורנויות,  מאבק המתמחים,  חוק ההסדרים,  עייפות,  משמרות,  הר"י,  ההסתדרות
תגובות
01.08.2016, 17:44

גם אני שייך לדור שעשה תורנויות שישי-שבת עד ראשון בערב, 60+ שעות בכל שבועיים, ו-3 תורנויות בשבוע 6 שנים, וגם התמחות בצפון אמריקה.
בהשקפתי - קצת השוואות לא יזיקו כדי לשים את הדברים בפרופורציות הנכונה:
בארה"ב שבוע העבודה של מתמחים - 80 שעות (מ-2011, אבל לא מקוים באונ. המובילות..). תורנות כל 3 ימים ו-30 שעות עבודה בתורנות. איו יום חופש אחרי תורנות. השכר הוא שנתי ונמוך, אין גמול לתורנות. מתמחים באירופה בבלגיה, הולנד, איטליה ועוד ארצות כנראה אינם מקבלים משכורת כלל.
המומחיות עצמה לקויה: מומחה בניתוחי לב בארץ נדרש ל-40 ניתוחים. בארה"ב - 750 ניתוחי לב מהם 50% גדולים (כמנתח 1) ועוד 150 ניתוחים שונים כלליים.
לכן אני לא תומך בקיצור התורנויות. כדי לשמר רמה סבירה, ואפילו לא גבוהה של מומחים בארץ יהיה צורך להאריך את ההתמחות ל-8-10 שנים.

אנונימי/ת
01.08.2016, 22:53

נכון מאד!

אנונימי/ת
01.08.2016, 22:54

צודק!

שלום. הייתי מבקשת ממך דר דב לפתח את התגובה שלך לכתבה, או אפילו להרצאה אחד שתיים בפקולטות לרפואה!
דברי צאן ברזל!
משמעות הדברים היא: יש צורך בלהשקיע באיכות התורניות ולא באריכות. הרבה אחריות מוטלת על כתפי מנהלי המחלקות שבכלל חלק מהמתחים פוגשים אותם בריאיון הראשון ובפרידה הסופית מהמחלקה!!בכול נושא חינוך המתמחה, להוות מודל חיקוי, לא לדבר על האחריות האישית והכבירה של המתמחה. רופא ללא עבודת שטח מאומצת ואמיתית, ניסיונו הקליני מוטל בספק!
סאאידה

אנו חוזרים על הטענות. זה שאתה ואני עשינו תורנויות מצאת החמה עד צאת הנשמה זה יפה אבל כיום יש פרמטרים שבדקו ומצאו שזה מסוכן לחולה ולרופא. אין מה לעשות- הפיזיולוגיה לא עובדת איך שרוצים כל הזמן... חייבים לתת תורנויות עם שעות יותר הגיוניות. האם זה יביא להארכת ההתמחות? איני יודע ועל כך יצטרכו לתת את הדעת. לא על כך כתבתי. תחילה יש לתת לתורנים שעות "סבירות" לתורנו ומה שעברנו אנחנו זה לא אומר שזה נכון היום. גם טייסים ונהגי משאיות היו בעבר עובדים ללא כל הגבלת זמן עד שמצאו שזה מסוכן. אז מדוע לרופאים זה לא מסוכן???? כי אתה קבעת שהצלחת לשרוד כך כשעשית תורנות ממושכת בעבר??? זה לא פיתרון ולא נכון היום. ישנם ממדי איכות ואלה קובעים מה נכון ומה לא. אנו בעידן של מציאת פתרונות למערכות שיפעלו טוב יותר. סיפורי הסטוריה מה עשו דור המייסדים אינו הגיוני בימינו. לא הגיוני שתורן יבצע תורנות של 26 שעות. נקודה. אני שוב מזכיר מה כתבי כאן וציטטתי את מה שמבקר המדינה קבע 3 פעמים ואת זה משרד האוצר והבריאות רצו להביא כטענה מדוע אסור לרופאים בכירים המבצעים רפואה פרטית אחר הצהרים-ערב - להמשיך כך- כי הם יהיו עייפים והטיפול בחולים למחרת היום יפגע... אנא- קראו היטב מה שקבע מבקר המדינה. אם לכם יש הסתייגויות- זה לא לי. אלא למבקר המדינה... בהצלחה

אתה צודק.
יש לי דף שעוסק בשטות הזאת, זאת הייתה הכנה לכניסת ארגון מרשם לזירה.

אנונימי/ת
09.01.2017, 20:32

כמה שאתה צודק. דר דב שמעון מתלהב מעצמו ומארה"ב.

01.08.2016, 19:37

יישר כח דבריך כה אמיתים

עם כל הרצון לבוא לקראת המתמחים האנלוגיה אינה במקומה
ראשית המתמחים לאחר כל תורנות ללא קשר למידת העומס בה והאם תפסו בה תנומה לפי חוק אם לאוו הולכים ביום המחרת הביתה , מה שלא מתייחס למומחה- לא לזה שעובד ברפואה הפרטית, ומעניין לציין אם כבר דואגים לתנאים ולבריאות הציבור, גם לא לא לכירורג הבכיר הכונן שנזעק על ידי המתמחה לסייע לו בניתוח באישון ליל ונשאר לעבוד יום רגיל לאחר מכן.
הייתי מבקשת מכל המתמחים ושאר החכמים לתת פתרונות יצירתיים איכה המתמחים ישלימו התמחות איכותית אם יותר ממחציתה לא ינכחו בשעות העבודה השגרתיות בה יש אנשי צוות בכירים מהם ניתן ללמוד , יועצים ממקצועות אחרים, ישיבות, הרצאות ודיונים!? .

אנונימי/ת
01.08.2016, 22:53

נכון מאד

אנונימי/ת
09.01.2017, 20:34

מי רוצה ללמוד? באתי לכבוד ולקבל כסף לא מעוניין ללמוד.

אנונימי/ת
01.08.2016, 20:33

בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה.

אנונימי/ת
01.08.2016, 23:04

אלפי רופאים במדינת ישראל מתפרנסים בעיקר מתורנויות. התגמול עבור תורנויות במדינת ישראל הינו ייחודי והישג נדיר של השביתה מ-1982. המתמחים בני העשירים שלא רוצים להתאמץ עלולים לפגוע באלה שהתורנויות הם מקור פרנסתם.

אנונימי/ת
09.01.2017, 20:35

99% מהרופאים הישראלים (בעיקר היהודים) הם בני עשירים... על מי אנחנו עובדים

02.08.2016, 07:53

המצב כיום הוא לעין שיעור טוב יותר מבחינת שעות עבודה לעומת מה שהיה בעבר. כיום המתמחים עובדים 26 שעות בימי תורנות לעומת כ 36 שעות בעבר. מאידך ההתמחות נפגעת שכן בימים שאחרי התורנויות הם מפספסים את ההוראה ורכישת הניסיון.
אפשר לפתור את הבעיה ע״י משמרות של 16 שעות: יש מתמחים שיתחילו ב 07:00 ויעבדו עד 23:00 ואחרים יתחילו ב 23:00 ויעבדו עד למחרת ב 15:00. בצורה זו כל המתמחים יהיו העבודה בין 07:00 ל 15:00, יחשפו לעבודה הרוטינית ולא יפסידו רכישת ידע וניסיון.
יתכן והדבר יצריך יותר כח אדם, אבל את זה צריך לבדוק.

תחילה חייבים להחליט שזה לא אנושי ולא ריאלי שימשיכו לבצע תורנויות של 26 שעו. זה לא אנושי ומנוגד לפיזיולוגיה של גוף האדם. זה אף מסוכן לחולה ולרופא. אח"כ פיתרון- את זה יש להשאיר להר"י לדון בצורה היעילה ביותר כיצג פותרים. זה לא תפקיד המתמחים לפתור איך יבוצעו התורנויות. על המערכת הרפואית לעזור בפתרון יחד עם המערכת שאחראית על התקציבים, קרי משרד האוצר. כמובן ככל שיהיו יותר רופאים במערכת, כך יקל הדבר. בארצות אירופה וארה"ב כבר מישמים מודלים שונים וכדאי ללמוד מהם. אבל לא יתכן ונמשיך לתת למתמחים לעבוד "בתנאי עבדות". גם אנחנו לא "שמחנו" לבצע כאלה תורנויות ואין להשאיר את המצב כמו שהוא כעת. חייבים לחשוב מחוץ לקופסה.

הערה כללית:את התמחותי הראשונה (פנימית)וכמובן גם בקופת הסט'ג' עשיתי בשנים 1959- 1965.
התורנויות היו ללא תשלום ומשך העבודה כולו נמשך מ-7:30 -16:00 למחרת היום.
ההתמחות התבצעה ב"רמב"ם" והייתי מאושר להתקבל להתמחות בפנימית שהייתה אז מקצוע מבוקש מאוד להתמחות.
התורנות כסתה משעות אחה'צ עד 8 בבקר למחרת את חדר המיון וכל מחלקות ביה'ח למתן יעוץ דחוף.
למדנו המון, לווינו את החולה האקוטי-דחוף שהתקבל למשך כל תקופת שעות התורנות וכך ידענו וראינו במו עינינו באם חלה הטבה או חלילה הרעה במצבו!!..חשוב ביותר מעקב צמוד זה לאורך תקופת שעות ראויה.
למדנו למדנו למחרת מנתוח הטפול בחולה,למדנו מן הטיפול הנכון , ולמדנו גם מן הטעויות...
החשיפה הקלינית היתה עשירה ביותר לאורך 5 שנות ההתמחות, וכן החוות דעת היועצים למיניהם והמלצותיהם.
לצערי,הרוח שונה היום, ותחושתי לאור מצב זה הינה ,כי טיב ההתמחות עשוי להדרדר , וכיצד תוכל המועצה המדעית להתמודד עם מגמה כזאת???
אני כיום מעל גיל 83 ש. ואיני מצטער לרגע על תקופת ההתמחות ההיא וקושיה הפיזי!
להיות רופא הינה "שליחות" לשם הצלת חיים וזו היא מחויבותם של אלה הבוחרים ב"שליחות" זו!!
בכל הכבוד הראוי, פרופ' תיאו דב גולן.

אין ספק שהרפואה היתה במיטבה וכך גם נשארה. הבעיה שחלו שינויים במשך השנים. טיב החולה השתנה - הרבה יותר ישישים וחולים מורכבים, הרבה יותר פרוצדורות פולשניות, הרבה מיכשור רפואי מורכב, המחלקות הלכו וגדלו וצוות רפואי ופרה רפואי לא גדל באותו יחס, העידכון של הרשומות רפאויות השתנה, החשיפה לתלונות החולה והמשפחה, התרופות השתנו, הדרישה לידע רב ומיידי. אין ספק שרופא היה בעבר דמות וסמל לאצילות ולשליחות כמעט "אלוהית". אולם הזמנים השתנו. יש פרוטוקולי עבודה מסודרים יותר, יש הרבה יותר משימות על כתפי המתמחים, המחלקות ובתי החולים גדלו וכח האדם לא גדל באותו קצב. התורנויות נעשו מורכבות וקשות יורת אבל גם חוקי המשחק השתנו. החלו לחשוב גם על מה הנזק שעבודה ממושכת עלולה לגרום: כך לדוגמא הגבילו את מספר השעות של טייסים, נהגי רכב כבד, חיילים בשינה וכוחות ההצלה. זה תהליך שלקח שנים. כך הגענו למצב שמעל 14-16 שעות עבודה רצופה גוף האדם אינו מתפקד היטב ויש פוטניאל לסכנה הן למטופל עצמו והן למטפל. בעבר לא היה גוף של "רפואה תעסוקתית" ולא היתה התיחסות לסביבת העבודה ולסביבת העובד. במשך השנים התפתח המושג של גהות בעבודה. הרופא הוא לא כל יכול. הוא לא אומניפוטנט והוא לא אלוהים. הרופא הוא קודם כל בן אדם וגם הוא נשחק בעבודה מעבר לשעות מסויימות. וכדי ליצור עבודה אופטימלית חייבים להוריד את מספר השעות שמבצע מתמחה. יתכן אף על ידי הארכת משך ההתמחות באם יש צורך אולם כפי שזה קיים היום בישראל, משך ההתמחות גם כך ארוכה מאשר בארה"ב/ארצות מסויימות באירופה. תפקידנו כרופאים בכירים לדאוג לרפואה טובה יותר במערכת הציבורית ע"י הכשרת רופאים צעירים בצורה היעילה אולם גם הבטוחה ביותר. המנטרה שגם אנחנו עשינו כך בעבר וראו שהתקדמנו אינה תופסת יותר. מדובר בדור אחר של צעירים ויש לעשות הכל כדי שיותר אנשים איכותיים יגיעו למערכת הציבורית שגם כך מדלדלת ממספר הרופאים ומשינוי המגדרי שבה. כבר היום למעלה מ 60-70% מהסטודנטים הן נשים מה שמעלה את השאלה כיצד ומדוע קרה מה שקרה בשנים האחרונות. ממקצוע שתחילה היו כמעט כולם גברים, כיום המצב השתנה. האם אנו רוצים לשחוק את המתמחים? התשובה היא לא. עלינו אם כך לעשות הכל כדי ליצור סביבת עבודה יעילה ובטוחה למען הכלל.

נכון פרופ' שכטר.
כל העובדות שמנית הן אמת !
אך עדיין לא השתנה דבר בעקרון העליון האתי-מוסרי-ערכי והוא - השליחות של "הצלת חיים".
"השחיקה המקצועית" המתישה גם את טובי מתמחינו (במקצועות ה"מצוקה בעקר), אינה אך ורק בגלל אורך התורנות , אלא בעקר עקב התנאים הסביבתיים בה היא מתרחשת!
כוונתי שאינה משתמעת לשתי פנים - סביבת "מצוקת האישפוז"!!
הרי תנאי אישפוז בחדרי המיון, ביח' השונות לטיפול נמרץ ודומיהן הם בלתי אנושיים ומשפילים לחולים ,והם בלתי אנושיים במידה שווה לצוות המטפל (רופאים, אחיות וסגל העזר).
למצוקה זו אין ולא כלום למשך התורנות!
בזמנו גם אני התנסיתי בעבודה רצופה (עם תנומה מידי פעם) של 32-34 שעות 8-10 תורנויות לחודש. לא אני ולא חברים אחרים התמוטטנו! אך בתנאים הסביבתיים לא התקימה אז "מצוקת האשפוז"!
ל"מצוקה" זו אחראים ולאורך שנים צמד המשרדים אוצר-בריאות, עקב תיקצוב שאינו הולם את צורכי מע' הבריאות הציבורית , יחד עם העדר תכנון רב-שנתי שלה.
עובדות מאשימות אלו קבעו שוב לאחרונה גופים ציבוריים/אוביקטיביים : מבקר המדינה ונגידת בנק ישראל.
המציאות העגומה הנובעת מקביעות אלה , מתבטאת בהעדר תוספת מיטות, המביא להעדר תוספת התקנים לאותן מיטות , וכו'.
בקיצור, כדי להקל על הרופא התורן יש להקל עליו ע'י תוספת משמעותית של תקני מתמחים!
הערה נוספת: למה יש מחסור כרוני באחיות ? הרי תנאי עבודתן מאז ומתמיד הינן במשמרות!
בתי הספר לאחיות מתמעטים - אין מועמדות!
זאת,עקב תנאי העבודה הבלתי אנושיים והמתישים! גם הן "נשחקות"!
הר'י זועקת מזה שנים על מצוקת האשפוז - אך קולה כ"קול הקורא במדבר"!
יש להרחיב את דעת הקהל הציבורית כדי להביא לשינוי ה"מצוקה"!
שינוי במודל התורנות ידרדר את טיב ההתמחות, ובוודאי לא יביא למניעת "השחיקה".
בכל הכבוד הראוי, פרופ' תיאו דב גולן.

אנונימי/ת
04.08.2016, 00:19

אני חוששת שכיום מי שבוחר במקצוע הרפואה ,כיום, הסיבות שונות מבעבר.
ולכן הקיטורים של המתמחים.
מילים כמו שליחות, מסירות למטופל .הקרבה אישית . אהבת אדם. אמפטיה .חמלה, רגישות ואנושיות .
היום בתחום הרפואה . המתמחים והסטודנט' -אף אחד לא מדבר ככה, לא מתנהג ככה,
הסיבות היום לבחור במקצוע זה כנראה : יוקרה, מוניטין וכסף. מקווה שלא נגיע למצב שמדינת ישראל תאלץ לייבא רופאים מחו"ל.
וביחס למדינות הocd מדינת ישראל ממוקמת במקום לא גבוה.
לצערי אני חוששת שהרופאים הטובים והמקצועיים נשארים לעבוד בחו"ל.או עוזבים לחו"ל
התנהלות שונה ושכר שונה.וקרטריונים טובים יותר מאשר בארץ.
בתי הספר בארץ זורקים מועמדים פוטנציאלים ללימודים בחו"ל.
חלקם ישארו בחו"ל.
מצב הרפואה בארץ הן מהבחינה המצקועית והאנושית , בלב כואב כותבת זאת זה .
המצב לא משהו .
בינוני ומטה.
יש רופאים מקצועיים , מסורים . מעולים .מחוייבים . הגונים. אבל הם מעטים.

מה שאתה כותבת כואב אבל אלה פני הדברים. החלוציות הסתיימה. המתמחים הצעירים לא רוצים יותר "להקריב" כפי שאנו עשינו. הדרישה החמרית היא נפוצה בכל מגזר. אולם הדור הצעיר דורש תמורה לכל השקעה כפי שבכל מגזר רוצים. רופאים טובים קיימים בישראל ומי שיוצא מישראל אלה שהתמורה הכספית קורצת להם. כל מי שהשתלם בחו"ל מכיר את התופעה שהפיתוי להשאר שם הוא גבוה, ביחוד כשהתנאים מפליגים מעבר לכל דמיון. התמורה שמקבלים עבור כל שעת עבודה היא הרבה יותר גבוהה מאשר בישראל והיחס לרופא שם הוא טוב יותר מאשר בישראל. אולם כמובן שיש גם צדדים אחרים שלא כאן המקום לפרט. אנו חייבים תחילה לשפר את תנאי העבודה של הרופאים והמתמחים. רק כך הרפואה הציבורית תהיה חזקה יותר וטובה יותר. המתמחים הם עמוד השדרה של הרפואה הציבורית בישראל וחוד החנית. לא יעזרו כל מיני מגבלות שמשרד הבריאות והאוצר שמים על הרופאים הבכירים כדי למנוע מהם לבצע רפואה פרטית. זה לא מה שישפר את הרפואה הציבורית. מה שישפר את הרפואה הציבורית אלה תקנים של רופאים שהובטחו בשביתה של 2011 ולא מולאו, תקנים למתמחים שלא קוימו, ולאפשר סביבת עבודה נאותה ובטוחה גם לחולים אבל גם למתמחים ולרופאים. לא יעזור ה"עליהום" התקשורתי של הרופאים במדינה. הפכנו לשק חבטה של המשק הישראלי ושעיר לעזעזל שבגללו כביכול ההוצאות לבריאות גדלו. מספיק להאשים את הרופאים ויש תחילה על משרד האוצר והבריאות להביט במראה ולשאול היכן טעינו. ובכן- הטעות הגדולה היא אי מיפוי ההתחיבויות שהיו בהסכמים עם הרופאים. הטעות היא שמאשימים מגזר שלם שעובד מבוקר עד לילה בהצלת חיים. העליהום התקשורתי גורם מזיק שיש לעקרו מהשורש לטובת אלה ששוקדים על המלאכה.

אנונימי/ת
04.08.2016, 19:42

אם בתורנות ממוצעת היה למתמחה בפנימית 20 חולים ו5 קבלות חדשות כנראה שאורך התורנות היה פחות מפריע (אם כי עדיין פוגע בחיי המשפחה). נפוצות היום תורנויות שמתמחה מתמודד עם 40 חולים במחלקה 4-8 חולים מתוכם מונשמים ב"מוגבר" (המצאה ישראלית שחוסכת כסף על חשבון מה ברור לכולם) צוות סיעוד לא מספק. חולים בגיל ממוצע 80+ חלקם לעיתים עם מוניטור ובמצב לא יציב. 10+ קבלות חדשות בלילה (אני נדיב פה. ראיתי גם 17 חולים חדשים בלילה). אינני יודע מה היה פה בשנות ה50 ואינני מזלזל בנסיונך. אין לי ספק שגם פעם היה קשה. אך חשוב על הנקודות הבאות:
1) האם היית מעוניין להיות הקבלה מספר 12 בלילה במחלקה כמטופל?
2) האם כמות הבדיקות שמחייבות התייחסות אצל כל חולה היום זהה למה שהיה לפני 50 או אפילו 20 שנה?
3) האם אתה באמת מאמין שהתפוקה (מילה מגעילה אך זה האמת) שמצפים ממתמחה לעיתים צעיר לעשות בתורנות היא סבירה? מאפשרת רפואה טובה? התייחסות מעמיקה מספיק לכל מטופל חדש שמגיע?
הפתרונות לא מושלמים, זה ברור. השאלה היא האם הם צעד בכיוון הנכון (לדעתי כן). או שעדיף לדעתך להמשיך לדשדש באותו מקום?

לזה בדיוק התכוונתי. הזמנים השתנו. אנו נמצאים במערכות מורכבות יותר מאשר בעבר. אין מה לעשות אבל טיב החולים השתנה. יותר ישישים, יותר חולים מורכבים, יותר חולים עם בעיות רב מערכתיות. עם זאת בשנים האחרונות פתחו יחידות לטיפול מוגבר במסגרת המחלקות הפנימיות, הרחיבו מחלקות, הרחיבו בתי חולים אולם לצערנו לא הגדילו את מספר תקני הרופאים, אחיות וכח עזר. גם הגישה לחולה ולמשפחות השתנה. אנו רוצים יותר לשוחח עם החולים והמשפחות, לעדכן אותם בפרטים, להביון יותר מדצ אחד ומצד שני לתעד יותר. התיעוד הפך לחלק אינטגרלי החיי הרופא וטוב שכך אולם זה הפך לבעיה לאומית. הרופא מגיע עם המחשב הנייד למיטת החולה ובטרם שואל את החולה הוא מתחיל ברישום ובתיעוד. המיכשור השתכלל ויש יותר פירוטכניקה שעל הרופאים מוטלת החובה להשתמש. הזמינות של הרופא הפכה לאישיו קריטי. ניתן כיום בכל שניה להשיג את הרופא ולקבל תשובה מיידת בשל השימוש בטלפונים הניידים. כל זה מקשה על עבודת הרופא. אין ספק ולא משנה כמה מחקרים יהיו, רופא שאמון על מחלקה של 40 חולים מתוכם 3-4 מונשמים לבד בלילה אינו מסוגל לבצע עבודה יעילה ושלא יספרו לי סיפורים אחרים ושלא יספרו לי "גם אנחנו כשהיינו צעירים עשינו זאת". אז חברים- אני לא צעיר וגם אני עשיתי זאת, ושנים גם בהתנדבות תרתי משמע. אבל הזמן השתנה. חייבים להוסיף תקנים. זה שם הקוד. מדינה מתוקנת חייבת לתקנן תיקני כח אדם בהתאם ולא להשען על תקני כח אדם משנות ה -50 וה -60 למדינה. מציע שתהיה הצעת חוק שאחת ל 5 שנים יבצעו תיקנון מחודש במערכת הציבורית. לא יתכן שבשנים אלה תקני הרופאים בבתי החולים הציבוריים הם מהנמוכים בעולם. אמנם תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם אולם אל לקובעי המדיניות לשבת בצד ולטפוח על השכם. זה לא ימשך זמן רב. מערכת הרפואה הציבורית עלולה לקרוס יום בהיר בשל תת תקינה. כבר היום כשרופאים יוצאים למילואים, כשרופאים חולים, כשיש כנסים אנו נאלצים לאלתר תוך נטילת סיכונים. זה לא בושה לאמר את האמת: מספר הרופאים לנפש בישראל ירד בעשור האחרון לשפל המדרגה. רוב הסטודנטים בבתי הספר לרפואה בישראל הן רופאות שכן המקצוע הפך פחות אטרקטיבי לגברים לאור התמורה הנמוכה עבור השקעה גבוהה ויחס גרוע מצד הציבור והמערכת הציבורית. הגיע הזמן לשינוי רדיקלי. לשינוי רציני. היכן ההסכמים שהמעסיקים חתמו עם ציבור הרופאים ב 2011? האם כל ה 1,000 תקנים התקבלו??? הגיע הזמן לבדק בית. לוועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מצב הרפואה הציבורית. זו וועדה לא פחות חשובה מאשר וועדת חקריה בנושא מלחמה. מדובר כאן על חיי האזרחים. על חיי הרופאים ועל מקצוע הרפואה. לא פחות!

סוף-סוף אני יכול להסכים למלוא הנאמר בפסקאות האחרונות הן ע'י פרופ' שכטר והן ע'י "האנונימי האחרון.
שניהם מצביעים על תנאי העבודה ה"בלתי אנושיים" בהן פועל התורן אשר הם העיקר הגורם "לשחיקה ",שאין בינם לבין משך התורנות יחס לינארי ישר.
מדוע "נשחקו" האחיות העובדות משמרות של 8 שעות בלבד מאז ומתמיד?
הסבה נעוצה ב"מצוקת האישפוז" הנובעת כולה מניהול כושל ע'י צמד המשרדים אוצר-בריאות של מע' הבריאות הציבורית (בעיקר למן שנת 2009) הן בתיקצובה והן בהעדר המוחלט בה של תכנון רב-שנתי ארוך טווח!!
מלים אלו נאמרו ע'י הר'י מזה מספר שנים , שעליהם הצטרפו פומבית לא-רופאים אלא מבקר המדינה ונגידת בנק ישראל!
בהיותי מנכ'ל מ. בריאות לפני 30 ש. היה מדד מצאי מיטות האישפוז הכלליות (ל1,000נפש) 3.25 שירד לאורך השנים ל-1.87 ובמחוז הנגב הינו 1.34 בלבד!, כאשר הממוצע של מדד זה כיום הינו 4.6 במדינות ה-OECD !
בחשבון קר, ומתוך נכונות להסתפק במדד של 3.25 בלבד חסרות למערכת הציבורית כ-12,000 - 14,000 מיטות!
צאו וחישבו בכמה תקני רופאים,אחיות, סגל-עזר רפואי מדובר!
אכן הרופאים,כולל התורנים הנותנים שרות רפואי מעולה לחוליהם (ובתנאי עבודה מחפירים לכלל הצוות, וכלל החולים), הפכו לעבדים , עבדי "נערי האוצר" וה"איזון התקציבי",שאותו הם מבקשים מאיתנו הרופאים להמיר בעקרון המקודש שלנו "הצלת חיים"!
צאו וחישבו כמה כסף "נחסך" על גבו של הצוות הרפואי והאחר!
הילחמו ללא פשרות ב"מצוקת האישפוז" וב"נערי האוצר" והרף לכם משאלת התורנויות , העלולה לפגוע קשות בטיב ההתמחות!
בכל הכבוד הראוי, פרופ' תיאו דב גולן.
באם ה

אנונימי/ת
06.08.2016, 13:36

סלח לי מאוד פרופ' נכבד אך האם נראה לך הגיוני שאני כמתמחה - הבורג הכי קטן במערכת. עם לחץ אדיר של שעות עבודה, לימוד ומשפחה מוזנחת ברקע אהיה אחראי גם על שיפור מצוקת האשפוז והתשתיות במדינת ישראל? האם הבכירים במחלקתי או אפילו מנהל המחלקה צריכים להתעסק בזה? אני דואג למטופלים שלי, למשפחה שלי ובמקום שלישי לעצמי. יש מנהלי בתי חולים, יש משרד בריאות עם מנכ"ל ושר, יש משרד אוצר וראש ממשלה שתפקידם הוא להתוות מדיניות, לתקצב ולוודא ביצוע. הם במשך שנים לא דאגו לכך במקרה הטוב, או שבחרו בכוונה תחילה לדרדר את המערכת להיכן שהיא היום. הם נכשלו והכזיבו את העובדים במערכת ואת כלל הציבור. מדוע שאני כבורג קטן אשא בתוצאות כשלונותיהם? לי ברוך השם יש מספיק על הראש ומבחינתי קיצור תורנויות:
א) ישפר את הטיפול לחולה. מה לעשות כשניגשים לחולה ה10 בשעה 4 בלילה הריכוז וחדות המחשבה אינם כשהיו בתחילת התורנות ולעיתים אני מוצא עצמי בוהה במחשב במשך דקות ארוכות בלי לדעת כבר במי אני מטפל
ב) ישפר את מצב המשפחה שלי שנאלצת גם היא בעל כורחה לסבול את כשלי מערכת הבריאות
ג) ישפר את מצב הבריאות שלי ורווחתי האישית, וסלח לי אך איני מתנצל על רצוני בתנאים טובים יותר.
אשר להר"י ואיכות ההכשרה - אתה מעלה נקודה חשובה ביותר. הייתי מתחיל מלטפל באותן מחלקות שאחוזי המעבר של שלב א' בהן אפסי במשך שנים רבות. אם באמת מה שחשוב זה ההכשרה על זה צריכים לשים דגש, ולא לדאוג קודם כל שיהיה את החמור שיעשה 10 תורנויות כדי שיהיה שקט. כל עוד לא מטפלים בנושא זה איני יכול לראות כיצד ניתן להתייחס ל"דאגה" של הר"י לאיכות ההתמחות

לאנונימי,
אני מאוד מבין ומאוד מזדהה עם מצבך.
אבל באם תקוצר התורנות אפילו ל8 ש - האם תחלוף מצוקת האישפוז??
"נערי האוצר" ושולחיהם אכן יחגגו שוב על גבם של החולים וכמובן על גבם של התורנים!
מדוע יחגגו ? כי קנו "שקט תעשייתי "בנזיד עדשים"!!
כי שוב הצליחו בשיטתם לזרוק משולחנם כמה פירורי לחם עלובים והתורנים ימשיכו לסבול יחד עם חוליהם מתנאי סביבתיים בלתי-אנושיים!
בסיפא של דבריי התכוונתי ברצינות גמורה למצב המתואר באיגרתו של יו'ר הרי "כי הגיעו מים עד נפש".... .
לדעתי הגענו לשלב במאבק שהוא "הגנה על הבית"
משמעותו של דבר ,נקיטת כל דרכי המאבק האפשריים ע'י הר'י ,שיביאו (בעזרת דעת קהל שאותה יש לגייס ) למלחמה במצוקת האישפוז, מלחמה שיש לנצח בה בכל מחיר, כי היא מלחמה שאין מוצדקת ממנה.
היא לא רק מלחמת הרופאים למען תנאי עבודתם, היא בעקרה למען חולינו שכבודם נרמס ברגל גסה ע'י "נערי האוצר"ושולחיהם, שלא איש מהם, מקרוביהם, מחבריהם אושפז בפרוזדור או סמוך לח. השירותים תוך איבוד מוחלט של צנעת הפרט.
אני אישית השתתפתי ב"שביתת-הרעב" הידועה של הרופאים (בשנות ה-80)
ורק בדרך קיצונית זו הצלחנו (ולאחר שנשארו תורנים וכוננים שהוועדים שחררו מחובת השביתה)להכניע את הממשלה!
שביתת-הרעב נמשכה קרוב לשבועיים והיא הצליחה!!
איני קורא לנקוט בדבר זה כצעד ראשון במאבק על הבית, אלא לאיים באפשרות של צעד כזה באם הדרישה לתוספת מזורזת של 12000-14000 מיטות האישפוז החסרות היום (2500-3000 מיטות תוך 4-6 שנים) לא תעוגן בחוק, ואלפי תקני רופאים ואחיות ויתר הסגל הנלווה יתווספו בהדרגה ובהתאם לתקו הידוע למיטה.
ואם דרישה כזאת לא תענה תוך המשא והמתן עם הר'י , זו אכן תממש את האיום!
מהלך כזה דורש אחוות לוחמים מוחלטת, הסכמה מלאה וגורפת של כלל חברי הר'י הנתנת להשגה אחרי עבודת "מטה המאבק" בצורה מדוקדקת ואחראית תוך שמירה מקסימלית על שלום החולים.
כמו בשעת חרום, ישלחו חלק מן החולים לביתם, ותבוטל לחלוטין כירורגיה אלקטיבית ופעילות רפואית דומה.
על סמך הצלחת המהלך הזה בעבר- גם כיום מובטחת לו הצלחה
רק כך כנראה יבואו שאלת התורנוית, רמת וטיב ההתמחות ,ותנאי הטיפול בחולינו על פתרונן!
יחד עם זאת אני מקווה שהאיום עצמו יהיה דיו בכדי להביא לשיקום המערכת המצוינת שהקמנו אנו הרופאים, לאורך השניםו
בכל הכבוד הראוי, פרופ' תיאו דב גולן.

אנונימי/ת
07.08.2016, 07:45

פרופ' נכבד , האם קראת בכלל את התגובה , או שמא קראת ולא היית מסוגל להבין משום שאתה עסוק רק בלחזור על המנטרה שלך?
נכתב בצורה מאוד ברורה- מטרת קיצור התורנות איננה להביא לשיפור מצוקת האשפוז - שאין זו אחריותם של המתמחים לפתור ממילא.
נכתבו שחור על גבי לבן 3 מטרות
א. שיפור הטיפול לחולה
ב. שיפור תנאי המשפחה
ג. שיפור הבריאות והרווחה האישית של העובד.

(קיצרתי לך , על מנת שיהיה לך יותר קל...)

אני מצטער באם הינך חושב שלא הבנתי את מצוקת התורנים!
אלא, מצוקתם לא תפתר ע'י קיצור התורנות, אלא רק באם ישתנו יסודית התנאים הסביבתיים.
האם תהיה מוכן להצטרף לכל הסנקציות עליהן תחליט הר'י ?
האם תסכים לצאת לשביתה באם מזכירות הר'י תחליט על כך??
האם תסכים ל"שביתת-רעב" באם יוחלט על כך?
אשמח לקרוא את תגובתך!
בכל הכבוד הראוי,
פרופ' תיאו דב גולן.

חברים יקרים, אחרי המתמחים ואחי הרופאים הבכירים: נדמה לי כי איבדנו את תרבות השיח. נדמה לי שיש אי הבנה ו/או "התרפקות" של הבוגרים על התורנויות הממושכות שביצעו, וכאילו נעתקו המילים מפיהם- אז מה אתם בוכים, גם אנחנו עשינו תורנויות של למעלה מ 30 שעות, וראו זה פלא- נשארנו בחיים!!!. אז לכל אלה מהבכירים שמדברים כך או חושבים כך, הגיע הזמן שנחליף מוד. שנחליף דיסקט. מדובר בדור אחר. מדובר בחולים אחרים. מדובר במטלות אחרות. זו לא אותה תקופה. המטלות על כתפי אחינו המתמחים רבות ביותר. השאלה המרכזית מדוע אנו הבכירים כל כך "רעים" ומסרבים להודות שזה לא פיזיולוגי להיות בתורנות 26 שעות!!! היכן הסתדרות העובדים? היכן הממשלה? היכן משרד העבודה והרווחה??? במדינה אחרת, אם היו עובדים מעל 8 שעות היו פונים מייד לבית המשפט, שכן אין זה אנושי וגם לא חוקי לעבוד מעל ל 8 שעות רצוף. אין להפריד את משך התורנות של מתמחה ממשך תורנות של חייל לוחם, של טייס, של נהג רכב כבד, של איש ביטחון או של איש כחותות הצלה. מדוע אנו הרופאים יכולים לעבוד 26 שעות רצוף?? היכן זה כתוב? האם זה פיזיולוגי??? בטוח שלא ולא מעניין אותי מחקרים אם אחרי 15 שעות או 17 שעות או 26 שעות מתפקדים טוב יותר מאשר אחרי 8 שעות. אני קודם כל בן אדם. וככזה אני רוצה בדיוק כפי שמגזרים אחרים מקבלים. לא יותר ולא פחות. אז שכל הרופאים יפי הנפש שטוענים שאפשר גם ניתן לעשות תורנויות של 26 שעות- שיבושם להם ושהם בעצמם יעשו תורנויות אלה. לצערי כל אלה שאומרים זאת אלה בכירים היושבים כמנהלים והם אלה שמכתיבים את כללי המשחק. אלה שיושבים על הקופה הציבורית. נראה את נערי האוצר שמרויחים פי 2-5 מאשר המתמחים ועובדים לא יותר מ 8 שעות רצוף במזגן וללא כל תנאים תת אנושיים מבצעים פעם אחת תורנות של 26 שעות. כל אלה שנגד קיצור התורנות של המתמחים כלל לא מבינים מה הם מדברים וחבל. אז מספיק עם דברי הצוף ומספיק עם ה"ציונות" שמכתיבים אלה שכבר מזמן שכחו מה זה לעשות 26 שעות רצוף. מציע למתמחים, אחי הצעירים, לא לוותר ואם צריך, להגיע לבג"ץ. אין דרך אחרת. אין לכם גב מאחי הבכירים ואני מיצר על כך. לכו לשלום והצליחו. אני נשארתי נאמן לדברי וחושב כמוכם.

07.08.2016, 20:18

האנונימי שהגיב איננו האנונימי המקורי אני חושש. הייתי שמח לשוחח איתך ללא הצורך באנונימיות אך בכל זאת אינני מנכ"ל לשעבר ויש לי גם מה להפסיד. יצרתי כינוי זה במטרה שלא ידבר אדם אחר בשמי. אינני נוהג לנהוג בגסות רוח או, להעליב או להעלב כמו אנונימי מס' 2, מעבר לכך אני מקווה שסגנון הכתיבה שלי יבדל אותי משכמותו. אענה לשאלותיך בשמחה אם כי לדעתי לא תאהב את תשובותי. בדומה לועידת חרטום בזמנו התשובה לשלושת שאלותייך הוא לא משולש.
לא לסנקציות של הר"י
לא לשביתה
לא לשביתת רעב
אפרט:
גופים גדולים וותיקים כגון הר"י הם סוג של יצור חי. ככל היצורים החיים הדבר הראשון שאליו שואפים הוא להמשיך את הקיום, לחיות. מטרות כגון קידום החברים, הרפואה הופכות להיות משניות. אני יכול להעיד רק על עצמי. פניתי מספר פעמים להר"י בנושאים שונים. מניכויים שלא כדין בתלוש, דרך תנאי העסקה שאינם לפי החוזה הקיבוצי, סירוב לתשלומי שעות נוספות ועוד. התגובות שקיבלתי נעו מ"אתה צודק תפנה לועד מקומי/כוח אדם" דרך זלזול ועד התעלמות מוחלטת. למי אפנה? לועד המקומי שמונהג/מושפע ממנהלי המחלקות שיוצרים את הניצול והעוולות? לקופה שנותנת לזה יד ומיתממת? שווה בנפשך שמתמחה תיאורטי במחלקת הרדמה בבלינסון נקרא לדין משמעתי. האם נראה לך שהר"י באמת תייצג אותו אל מול מנהלו הישיר, מנהל המחלקה שהוא היו"ר? זה נראה לך תקין? ראוי? לאחר האכזבות שנחלתי מהר"י ובהיהה מספר פעמים בתלושי השכר שם יורד סכום של מעל 3000 ש"ח לשנה כדמי חבר תהיתי לאן זה הולך. במיוחד שאני נאלץ לשלם בנוסף לכך על בחינות, פנקס וכו' וחיפשתי את התקציב של הארגון הזה. מצאתי מצגת לא מפורטת ולא ממש מספקת. הגעתי למסקנה שאם אין תמורה בעד האגרה חבל לשלם. אינני חבר הר"י. אני נאלץ לשלם דמי טיפול ארגוני כי זה החוק אך קל יותר לדעת שאתה משלם מחוסר ברירה מאשר להרגיש שאתה משלם המון כסף עבור כלום. מכיוון שאינני רואה בהר"י כארגון שמייצג אותי אין להחלטות של גוף כזה או אחר בה משמעות בעיני. אשר לשביתה. אני חושב על הקשישה התורנית שמאושפזת במסדרון המחלקה, שאחרי 80 שנה מאושפזת עם חלוק שלא מסתיר דבר ובמצב לא יציב וסובלת, ואני אנטוש אותה במצבה לצורך שיפור מצבי, שהוא טוב לעין ערוך משלה? מה היא אשמה שהיא חולה ותקועה במסדרון? למה היא צריכה לסבול כדי שאני אעבוד בתנאים סבירים, שרק יטיבו עימה? אני חושב שלנטוש חולה (ולהשאיר מחלקה במתכונת שבת זה סוג של) זה צעד לא אתי ולא מוסרי ושאין מקום לעשות זאת. זוהי דעתי והיא אני חושד לא פופלרית בקרב עמיתי אך בסופו של דבר אדם צריך לחיות עם הבחירות שלו בהתאם למצפונו. יש מספיק מה לעשות בלי לפגוע בחולים. אני חושד שגם אם הייתי עוסק בתחום שהוא אלקטיבי לחלוטין באורטופדיה או עור למשל ולא איפה שאני דעתי לא הייתה משתנה אבל לך תדע. אמליץ לך על ספר בשלב זה. לספר קוראים Nothing to envy מאת Barbara Demick. הספר מתאר חיים של אנשים בצפון קוריאה בזמן הקריסה שם עם התמוטטות בריה"מ. אחד מהמרואיינות שם היא רופאת ילדים שמתארת בצורה מחרידה את התדרדרות מערכת הבריאות שם והיא מדברת יפה על הדילמה של לנטוש את החולים על מנת להציל את עצמך. אז נכון. עוד לא הגענו וגם לא נגיע למצב שיוצאים לחפש מזונות עשירים בויטמינים כדי לטפל בצפדינה, אבל אתה מדבר על הצורך להיאבק על עוד מיטות וכו'. לי ממזמן אין אשליה כזאת. כמו שיש 40 חולים במחלקה יהיו גם 50 וגם 60, ועוד מונשמים, ובגיל מבוגר יותר ועם יותר מדדים, ובדיקות והדמיות. אין לי לא כוונה ולא רצון לטבוע בים הזה. המינימום שאני רוצה זה לא לטבוע בעצמי. ואם הארגון שאמור לייצג אותי לא טורח לפעול בכיוון אז נסתדר גם בלעדיו. בפעילות ציבורית, בהסברה, בתקשורת, במשפט ועוד. אולי ניכשל אך לפחות נדע שניסינו, וזה יותר טוב מהר"י, שפועל להגן על מנהלי בתי חולים שאומרים בריש גלי שהם מלווים אישית אח"מים שמתאשפזים ועל מנהלי מחלקות שיוצאים למאבק על עבודה פרטית ולא על זה שיש להם 2 אחיות ורופא* בלילה על 40 חולים
(*רופא זה טוב. נשארתי לבד על 38 חולים כבר כסטאז'ר אחרי שבוע בפנימית).
אה ואשר לשביתת רעב, אני פשוט אוהב לאכול יותר מדי :)

אנונימי/ת
09.01.2017, 20:39

קדם כל פרופ יקר הזמנים השתנו. רפואה אינה שליחות יותר, רפואה הנה תעסוקה שמטרתה כלכלית בלבד. דבר שני כבוד הפרופ' בזמניך היו מאושפזים בבית החולים כולו 50 מטופלים ובתורנות אוליי היית מתעסק עם מטופל או שניים. תבין שהזמנים השתנו . חבל שאתה עדיין חושב בופה של שנות ה 50-60