למרות ששיעורי החרדה בסובלים מנדודי שינה הם גבוהים מאוד, הקשר בין נדודי שינה לבין תסמיני חרדה עדיין לא נחקר בצורה טובה, בהשוואה לחקר הקשר בין נדודי שינה ודיכאון.
עוד בעניין דומה
החוקרים החליטו לדגום מתמחים ברפואה כקבוצת מחקר החשופה ללחץ מתמיד, ולהעריך בצורה פרוספקטיבית את השפעתן של הפרעות שינה ומשך השינה על הופעת חרדה בחשיפה למצבי לחץ.
החוקרים השתמשו בנתוני סקר מבוסס אינטרנט של 1,336 רופאים בשנה הראשונה להתמחות. ההערכה בוצעה בתחילת ההתמחות וכל רבעון במהלכה. ע"י מודל השפעה מעורבת, בחנו החוקרים כיצד הפרעות שינה טרם תחילת ההתמחות ומשך השינה במהלך ההתמחות ניבאו סימפטומים של חרדה, תוך שימוש בכלי המאפשר למדוד את חומרת הסימפטומים בהפרעת חרדה מוכללת (GAD).
המחקר מצא שנבדקים שסבלו מבעיות שינה לפני תחילת ההתמחות היו בסיכון של פי 2 לשינה מועטה (6 שעות ומטה) במהלך ההתמחות (יחס סיכויים = 2.38, רווח בר-סמך 95% = 1.61, 3.57). כמו כן, נמצא שאותם נבדקים בעלי סיכון של פי 2 לבדיקת סקר חיובית להסתברות לאבחנת הפרעת חרדה מוכללת (יחס סיכויים = 2.08, רווח-בר סמך 95% = 1.26, 3.45).
באופן בולט, הפרעות שינה בשלב ההירדמות ניבאו בצורה חזקה התפרצות של חרדה במצבי לחץ (יחס סיכויים = 3.55, רווח בר-סמך 95% = 1.4, 8.45). במתמחים הנמצאים במהלך ההתמחות, נמצא ששינה מועטה מקושרת לתסמיני חרדה בהווה (b= -0.26 רווח בר-סמך 95% = -0.38, -0.14), ולפיתוח תסמיני חרדה בעתיד בצורה מובהקת יותר (b= -0.39, רווח בר-סמך 95% = -0.76, -0.03).
מתוצאות המחקר עולה כי מתמחים הסובלים מבעיות שינה, במיוחד אלו שחווים סימפטומים של הפרעות שינה בהירדמות, רגישים במיוחד לשינה מועטה ועלולים לפתח הפרעות חרדה בעקבות חשיפה למצבי לחץ.
מקור: