דעות

חטא ההיבריס: "פעם עשינו תורנויות ארוכות יותר"

פעם באמת היה אחרת. היום השתנו מעמד הרופא, העבודה מול המשפחות, סולם הערכים וגם האוכלוסיה הזדקנה, שיעור המחלות הכרוניות עלה ויש יותר עומסים על מערכת הבריאות. הפיזיולוגיה האנושית של הרופאים, עם זאת, לא השתנתה

מחאת המתמחים. צילום: ארגון מרשם

בחיל האוויר יש אימון "תא רום", שבו מכניסים אנשי צוות אוויר באופן מבוקר ובליווי רפואי אל תוך תא לחץ ומדללים את האוויר כך שידמה טיפוס לגובה. האימון נועד לתרגל את המתורגלים לזהות את הסימנים הפיזיולוגיים האישיים בגוף שלהם בתגובה לחוסר חמצן. יש שמקבלים כאב ראש אופייני, לאחרים מיטשטשת הראייה. אני, למשל, חש נמלול לא מוסבר בזרת של יד שמאל - זה הסימן שיאמר לי שאני במצב של תת־חמצן.

הרעיון העומד מאחורי אימון זה הוא שגם אנשים בעלי כושר פיזי גבוה אינם יכולים להתחמק משברירותם הפיזיולוגית ומאנושיותם הבסיסית. באותו אופן, בחיל האוויר מקפידים הקפדה יתרה על מגבלות שעות תעסוקה - אין אישור לצאת לטיסה אם הנחיתה, התחקיר והנסיעה הביתה יחרגו ממגבלות אלו, על אף שאנשי צוות האוויר מוחרגים באופן מפורש על פי חוק (חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א 1951). כנראה שבחיל האוויר לא צריכים את ההוראה המפורשת בחוק כדי להכיר במציאות מגבלות הפיזיולוגיה.

מה גדול חטא הגאווה כשמדובר דווקא ברופאים, אלה המכירים יום־יום את השבריריות האנושית מקרוב, שיודעים שדמם אינו אדום יותר ושקיבתם ושלפוחיתם אינן פועלות אחרת. יתרה מכך, הם אלה שמכירים היטב את מחירי השחיקה הכואבים

במחשבה זו אני חושב על מאבק "26 שעות" לקיצור תורנויות רופאות ורופאים. מהותו בעיני בטיחות הטיפול והבטיחות האישית של המטפלים. רופאים, דרך אגב, אינם מוחרגים על פי חוק באופן מפורש אלא בפועל, בסעיף המאפשר שיקול דעת. אם כן, מה גדול ההיבריס האומר שרופאים יכולים להחליט אם הם יכולים או לא יכולים לעמוד בתורנות של 26 שעות. מה גדול חטא הגאווה שמדובר דווקא ברופאים, אלה המכירים יום־יום את השבריריות האנושית מקרוב, שיודעים שדמם אינו אדום יותר ושקיבתם ושלפוחיתם אינן פועלות אחרת. יתרה מכך, הם אלה שמכירים היטב את מחירי השחיקה הכואבים.

יגידו הוותיקים שפעם היה אחרת, שפעם עשו תורנויות ארוכות יותר. הם כנראה צודקים ופעם היה אחרת. היום אנחנו בעולם שבו השתנה מעמד הרופא, העבודה מול המשפחות השתנתה, השתנה סולם הערכים וכל זאת מול אוכלוסיה שהזדקנה, שיעור המחלות הכרוניות שעלה ועומסים עולים ועולים על מערכת הבריאות. הפיזיולוגיה האנושית של רופאה או רופא, לצערי, לא השתנתה, וכך הם ניצבים עירומים באנושיותם בפני מציאות זו.

לפיכך, זו לא שאלה בכלל אם אנחנו צריכים לקצר תורנויות. ברור שכן. עם זאת, עלינו להכיר שמאחורי שאלה זו יש רבדים ומורכבויות שנעלמים בינתיים מהשיח. עלינו לזקק אותם ולהתמודד מולם באופן כנה, כי רק כך נוכל להביא לשינוי.

ראשית, עלינו לפרק את עומס התורנות, שהרי 26 שעות יכולות לעבור בצורות שונות - ההבדל בין 26 שעות עם יכולת מנוחה בתנאים נאותים לבין 26 על הרגליים; 26 שעות עם עזרה של עוזרי תורן, אחים ואחיות ומזכירות רפואית תומכת לעומת 26 שעות לבד; 26 שעות עם כמה מטופלים בודדים לעומת 26 שעות עם עשרות מטופלים. המציאות אינה אופטימלית בהקשר זה ושונה בין בתי החולים ובין ההתמחויות. יש צעדים אפשריים, פרקטיים, חלקם ניהוליים וחלקם תקציביים, שיכולים לשנות מהותית את אופן התורנות, ואני קורא לבתי החולים לנקוט פעולות מיידיות בהקשר זה.

מהות הבעיה האמיתית היא העומס שנובע מהיעדר תקנים, חולשת רפואת הקהילה, היעדר מסגרות שיקום ומכמות נמוכה של מיטות אשפוז – אלה מעמיסים כולם על מערכת הבריאות הציבורית ובתי החולים. לא יימצא כל פתרון נקודתי לגבי 26 שעות התורנות מבלי שנתמודד עם בעיות אלו

שנית, אנחנו צריכים לזקק מהן הבעיות המונעות מעבר לתמהיל שעות שונה ולפתור אותן. שינוי תמהיל השעות, למשל, יוצר בעיה מורכבת בתהליך ההכשרה - לכך נמצא פתרון ונייצר מסגרות הכשרה יעילות יותר. שינוי בתמהיל העבודה מייצר גם אתגרים בשמירה על הרצף הטיפולי של המטופלים - אם כך, נזקק נהלי העברת מקל טובים יותר ונשפר מערכות מחשוב שישמרו עלינו. כך או כך, נמצא את הפתרונות אחרי שנסכים שכך לא ניתן להמשיך.

לבסוף, עלינו להכיר במהות שהבעיה האמיתית היא העומס. עומס זה נובע מהיעדר תקנים, חולשת רפואת הקהילה, היעדר מסגרות שיקום ומכמות נמוכה של מיטות אשפוז – אלה מעמיסים כולם על מערכת הבריאות הציבורית ובתי החולים. לא יימצא כל פתרון נקודתי לגבי 26 שעות התורנות מבלי שנתמודד עם בעיות אלו. זוהי בעיה מערכתית, ולכן זהו מאבק רחב יותר למען מערכת רפואית שפויה יותר, שוויונית יותר המאפשרת בריאות טובה יותר לאזרחי ישראל. זה המאבק האמיתי.

(המאמר פורסם לראשונה ב"דה מרקר")

נושאים קשורים:  דעות,  מאבק המתמחים,  קיצור תורנויות,  חדשות,  אמיתי אבנון סוויצקי
תגובות
 
אנונימי/ת
07.06.2020, 16:35

אמיתי היקר, אף אחד לא רוצה להיות מטופל על ידי רופא עייף.
מצב הנוכחי הוא עסקת חבילה: בתי החולים נותנים לכםם הוראה בשיטת השוולות העתיקה (apprenticeship) ועוזרים לכם לבנות את העתיד. אתם מהווים את שידרת כוח האדם הרפואי אשר מאפשרת לבית החולים לפעול גם בשעות הערב והלילה. מכאן השאלה המרכזית: מהיכן יבואו משאבי כח האדם הנדרשים למערכת:
- האם מוסרי לדרוש ממומחים שהשקיעו 5-7 שנים בהכשרה לחזור ולעבוד כתורנים?
- האם צריך לשכור תורנים מיוחדים (למלמ"ים) כדי לבצע את העבודה הזו?
- האם צריך לייבא לצורך זה רופאים מקוריאה או מהודו (כפי שעושים בארה"ב)?
- האם מחלקה צריכה לשבות משעה 4 אחה"צ ולעסוק רק בקבלות ותחזוקה של החולים הקיימים? (כמעט ללא שרותי מעבדה, דימות וכיוב')?
- האם תסכימו שקיצור משך התורנויות יאריך את שנות ההתמחות שלכם?
- האם תסכימו לתורנויות של 8 שעות, דבר שיחייב אתכם לעזוב את הבית החם ולהגיע לתורנות ב-12 בלילה?
-איך בדיוק יישמר הרצף הטיפולי כאשר הרופא הולך ובא וכמעט לא מכיר את החולים?

אנונימי/ת
08.06.2020, 01:09

עסקת חבילה עאלק. קוראים לזה ניצול.
כמעט בכל מדינות המערב הופחת משך התורנויות.
שאלות חזרה:
ההכשרה במערב אירופה/קנדה/אוסטרליה ממש מתחת לכל ביקורת, הלא כן?
בתי החולים שם שובתים בלילה?
המומחים שם עושים תורנויות?
ייבאו שם רופאים מהודו?
האריכו שם את ההתמחות או אולי היא קצרה יותר מבארץ?
ולמה בעצם לא לעשות משמרות של 96 שעות? זה ממש ישפר את הרצף הטיפולי לא? ככה נוכל להכיר את החולים ממש טוב....
מציע שכל בכיר שדוגל בשיטה הקיימת יחשוב על הרעיון של לשלוח את ילדיו לעלות על הכביש אחרי 32 שעות של עירנות. את ילדיו - לא ילדים של אחרים. איך מרגיש הרעיון?
במילים פשוטות: "שידרת כוח האדם" יכולה להמשיך לעבוד בלילות ולהחזיק את בתי החולים, פשוט אין סיבה שיעשו זאת 26 שעות ברצף. פתרונות לא חסרים, צריך רק רצון. הסיבה יחידה להמשיך כך היא שמרנות, עצלות מחשבתית, ובעיקר אינרציה של שנים של טמטום וניהול רשלני.

אנונימי/ת
09.06.2020, 22:44

חשבתי כאבא רופא בכיר. עשיתי גם יותר שעות כבכיר. לא השתנה. אתם באמת יותר חלשים, מאלו שהיו לפניכם. יש מה לשפר, בעיקר בעומס, אבל כדאי שלא נתבלבל. טובת
החולים והשרות שתתנו להם, כמו גם האיכות שלכם כרופאים, היא הדבר האחרון שמעניין אתכם. תמכרו את זה לעיתונאים בשקל. אין מישהו במערכת שלא רואה את זה.

לשמחתי יש גם הרבה מתמחים לא יללנים. פשוט צריך לבחור אותם נכון ולא עושי צרות מקצועיים. חסרים גם ככה רופאי משפחה או בריאות הציבור. זה מה שמתאים ליללנים.

אנונימי/ת
10.06.2020, 20:11

מאחלת לך שהילדים שלך ילכו לרפואה ותקרא להם יללנים כשהם יירדמו על ההגה אחרי 26 שעות על הרגליים. רופא בכיר, שנים של ניסיון ולימודים ופיזיולוגיה בסיסית לא למדת.

אנונימי/ת
09.06.2020, 22:49

כל מנהל שלא עושה ברור ובוחר מתמחה ממרשם, ראוי לאותו עושה צרות. הוא יזכה לבוז של הקולגות גם אם הוא נואש למתמחים. לא קשה לדעת מי הם וראוי לשלוח אותם הרחק מהתמחות ניחשקת לפתולוגיה או משפחה. אין להם תרומה משמעותית להתמחות שדורשת השקעה.

אנונימי/ת
10.06.2020, 09:34

יש לי תחושה שאתה והמגיב שכתב 5 דקות לפניך הם אותו אדם.
אם זה כך הכותרת לגבי חטא הגאווה מאוד מתאימה לך.

אנונימי/ת
18.06.2020, 16:46

שלום בכיר הר"י שמסרב להבין שלהתפז"ם זה של פעם ושל הצבא.
דבר ראשון - אילו אתה היית עושה היום התמחות, אני בספק שהיית עומד במשמרות כשם שאתה זוכר מפעם-
כשאתה עשית את התורנויות הללו היו משמעותית פחות מטופלים, פחות עומס ופחות עול על מערכת הבריאות, יותר שעות שינה בתורנות. מה גם שהאריסון לא כלל כאלו כמויות של חומר והידע היה משמעותית מצומצם יותר... יפה שקל לך לשכוח את המחיר המשפחתי ואישי שלך (כמה כבר בילית עם ילדיך הקטנים? איך היחסים שלך ואישתך היו? האם נהגת בעצמך הביתה?)
תקרא מחקר 1 (!!!) על שינה ולמידה, שינה ותפקוד, שינה ובריאות ואולי תשכיל לגלות שיש טעם בדברי המתמחים. אפשר להשאר בגישה הישנה, אבל האם אתה באמת חושב שאין לאן להתקדם ולבשתפר? בגישה שלך ושל הר"י היינו יכולים להשאר עדיין בעידן האבן עם הסירוב להתקדם לעבר העתיד...
מאחלת לך שהמתמחים במחלקתך שהגיעו ממרשם יצליחו במאבקם ואתה תגלה כמה זה נהדר כשהרופאים שתחתיך רעננים והקוגניציה שלהם ללא פגיעה

אנונימי/ת
10.06.2020, 18:53

אני רק שאלה.
האם "חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א 1951" נכון לטייסים, ולא נכון לרופאים?

אנונימי/ת
11.06.2020, 07:46

אמיתי היקר,
טוב לראות רופא צעיר המתייחס לכל הרבדים ולא מרדד את הדיון למשך התורנות בלבד. יישר כל