טיפול נוגד קרישה והשפעתו על תוצאי דימום לאחר כריתת ערמונית רדיקלית בסיוע רובוטי

מטרת החוקרים הייתה להעריך את ההשפעה של מתן ממושך של תרופות נוגדות קרישה סביב הניתוח, על שיעורי הדימום והסיבוכים, בחולים העוברים כריתת ערמונית רדיקלית בסיוע רובוטי.

החוקרים ערכו עוקבה רטרוספקטיבית, בה הכלילו 620 חולים עם סרטן של הערמונית, שעברו ניתוח כריתה רדיקלי בסיוע רובוטי, בין ינואר 2014 לינואר 2020. הם בחרו שלא להכליל 14 מטופלים שהפסיקו את הטיפול נוגד הקרישה. הם דיווחו כי בקרב 606 המטופלים שנכללו, 31 המשיכו בטיפול נוגד קרישה סביב הניתוח (קבוצת נוגדי קרישה – 31 נבדקים). את התוצאים של הקבוצה הנ"ל, השוו החוקרים לתוצאים של מטופלים שהמשיכו טיפול עם קלופידוגרל ופרסוגרל (קבוצת תיאנופירידין – 13 נבדקים), טיפול חד פעמי עם אספירין (קבוצת אספירין – 61 נבדקים) וחולים ללא טיפול קבוע עם נוגדי קרישה (קבוצת ביקורת – 501 נבדקים). החוקרים הגדירו את התוצא העיקרי כשכיחות של סיבוכי דימום הדורשים מתן מנות דם, התערבות נוספת או אשפוז חוזר. התוצאים המשניים היו שכיחות סיבוכים קרישתיים, אובדן דם משוער ושיעור הסיבוכים הכולל.

החוקרים מצאו כי מבין 31 המטופלים בקבוצת נוגדי הקרישה, 20 (65%) נטלו נוגדי קרישה ישירים דרך הפה, 11 (35%) קיבלו קומדין ו-5 נטלו אספירין משולב. החוקרים דיווחו כי רק חולה אחד (3%) מקבוצת נוגדי הקרישה נזקק למנות דם לאחר הניתוח ואף חולה לא נזקק להתערבויות נוספות או לאשפוז חוזר. כמו כן, החוקרים לא מצאו הבדלים מובהקים בין קבוצת נוגדי הקרישה לקבוצות אחרות (נוגדי קרישה לעומת תיאנופירידין, אספירין וקבוצת הביקורת), בהקשר לסיבוכי דימום (3% לעומת 8%, P = 0.51, 0%, P = 0.34 ו-0.4%, P = 0.17, בהתאמה), סיבוכי קרישיות יתר (3% לעומת 0%, P = 0.70, 2%,  P = 0.56ו-0.2%,  P = 0.11, בהתאמה), אובדן דם משוער (200 לעומת 100 מ"ל, P = 0.63, 175 מ"ל, P = 0.64, ו-165 מ"ל, P = 0.74, בהתאמה), או סיבוכים משמעותיים אחרים (6% לעומת 0%, P = 0.49, 2%, P = 0.26, 3%, P = 0.24,  בהתאמה).

החוקרים הגיעו למסקנה כי יש טעם בהמשך טיפול עם נוגדי קרישה סביב ניתוח רדיקלי לכריתה של הערמונית בסיוע רובוטי.

מקור: 

Kubota, M. et al. Urology 2021; 148; 151-158. https://doi.org/10.1016/j.urology.2020.08.095